בעיצומו של בוקר עצל, אני בוחש בעדינות את בן זוגי הרדום, מצית בינינו תשוקה לוהטת. המפגש האינטימי שלנו, מתגלה בריקוד אינטנסיבי, חושני, ששיאו בשיא נפיץ, מתעלה על הפנטזיות שלנו, בהשראת מצרים.
באולמות המקודשים של החושניות, יש תמיד לעמוד על המשמר. ההתעוררות של בן זוגי היא תהליך עדין, מחול של פיתוי שמתחיל בנעיצה עדינה. כשקרני התודעה הראשונות מסננות מבעד לצעיף הרדום, אני מנצל את ההזדמנות להצית את גחלי התשוקה. במגע עדין, אני מתחיל לחקור את נוף גופם, משרטט בקצות אצבעותיי את קווי המתאר של צורתם. ריח עורם, תערובת משכרת של תמימות ותשוקה, ממלא את החדר. כשהם בוחשים, אני מנצל את הרגע, שפתיי מוצאות את שלהן בנשיקה לוהטת. קצב נשימותינו מעמיק, קצב ליבנו מואץ. אנחנו כבר לא שתי ישויות נפרדות, אלא אורגניזם אחד, מונע על ידי הדחף הראשוני להתחבר. וכך, אנחנו מתמסרים למחול האהבה המשכר, גופותינו משולבים בסימפוניה נצחית של עונג.
